סיפור הלידה שלך מתחיל להיכתב ברגעים אלו ממש

"I was planning to give birth in my home city Budapest but the corona changed everything… I knew that the Israeli hospitals are among the bests in the world - not like Hungarians - but still I struggled emotionally with the situation. I was terribly missing my family and felt anxious about my first delivery in a foreign environment where I don’t even speak fluently the local language.
We were lucky enough to find Vered, and since then there was not a minute I wasn’t grateful to meet her. I’m pretty much an introvert and I tend to not tell if I’m not ok, or “bother” anyone with my “silly symptoms” which can be a huge disadvantage or even risk in medical situations or through a pregnancy. But she immediately got it and she was amazingly proactive about it through our journey. She constantly checked on me, wrote to me, asked how I felt and was really actively looking for further information about my actual mental and physical status.
She was a real “jolly joker” for us. The most caring, sweetest, professional help, who had a huge part that my 3 days delivery and the eventually C-section birth was overall an amazing, positive experience – even without my family around me."

משיחת הטלפון הראשונה שלנו, בעצם עוד משלב ההודעה הבנתי שאני מדברת עם האדם הנכון לי.
רוב חיי אני פועלת לפי תחושות הבטן שלי. מזמנת מהיקום את הדברים שאני זקוקה להם ונותנת ליקום לעשות את שלו.
גם הפעם הבטן שלי לא אכזבה 😉
נתת לי המון כח. האמונה שלך בי, המבט המחבק שלך, המגע, השקט שבך פשוט נתנו לי מלא כוחות.
היה בך משהו פשוט נעים. מרגיע. אימהי.
אין לי מספיק מילים איך להודות לך על התמיכה שלך לאורך כל המסע שלנו.
על זה שלא עזבת לרגע.
על החום, ההכלה, ההבנה, הפרגון האדיר שלך.
על השקט שבך.
על הטיפולים המפנקים.
על הדאגה האמיתית שלך כלפי וכלפי איתן.
על כל הדברים הקטנים והגדולים.
על הפלייליסט.
על הצילומים המרגשים שצילמת.
על כל המילים והחוזקות שלא הפסקת לשדר לי לרגע.
על זה שהרגשתי שאת פשוט רואה אותי. רק אותי.
הרגשתי שיש שם מישהי שפשוט מבינה את הקושי האדיר שלי. מישהי שלא נותנת לי ליפול לתהומות ולקושי. מישהי שמרימה אותי ועוזרת לי למצוא את הכוחות בתוכי גם כשאני כבר לא מסוגלת לנשום. גם כשאני כבר איבדתי את כל הכוחות והייתי במקום הכי נמוך שאפשר הרגשתי איך הנוכחות שלך ושל איתן מרימה אותי למעלה.
על זה שאפשרת לי להיות. להיות אני. שעצם הנוכחות שלך נתנה לי המון בטחון ואפשרה לי את המקום לא לוותר. לעמוד על שלי. לא לפחד. לפעול. לנהל את הסיטואציה. לא להיות "אורחת" אלא להרגיש ולפעול על פי מה שנראה לי. לשאול שאלות. לצעוק. לנהום. להתקלח כמה שבא לי למרות שהרופאה מחכה לי ולוחצת לשים פיטוצין דחוף.
לעשות שששששששש..... במקום ללחוץ לקקי.
לשים מוסיקה במקום להקשיב לאחות שרוצה שדברים יקרו בדרך שלה. לבקש תנוחות שונות ולא רק על הגב. להצליח לשכנע אותה לזה. לצחוק קצת תוך כדי כאב. להתעקש על דברים שחשובים לי. לא להיות נבוכה.
על זה שפשוט היית שם. את כמו שאת.
תודה ענקית על הכל.
מרגישה שלנצח נהיה קשורות זו בזו.
נכנסת לי חזק ללב.

"היי ורד. אני כבר רוצה לומר לומר לך שהעזרה שלך הייתה ענקית ענקית בכל המישורים; גם התמיכה הנפשית שהבאת וגם תמיכה הפיזית היו מוחשיים מאוד! הפכת את החוויה הזאת לאירוע הרבה יותר רך, זורם ובטוח בנוכחותך! תודה רבה!!"

"תודה לך מלאכית שלנו הנוכחות שלך עבורנו הייתה כ"כ משמעותית, מרגיעה מחזקת ומאפשרת"

"זהירות, המלצה חמה לפניכם!
זה לא פשוט בכלל לחוות לידה והריון עם בת זוג שהיא לא אזרחית ישראלית, ויום יבוא ואני אכתוב מאמר שלם על מה שעברנו בתהליך הזה.
אבל לשמחתי, יש כמה נקודות אור שעזרו לנו בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה (ואני שם רגע בצד את המשפחה הנדירה שלי).
אחת מהנקודות האלו היא
Vered Golan
, שליוותה אותנו כדולה במהלך ההריון והלידה.
האמת, כשמשו ביקשה ממני להביא דולה התנגדתי לזה. לא הבנתי למה צריך צריך את זה. או כמו שאבא שלי אומר עזוב אותך דולה שמולה. אבל תשמעו, טעיתי בגדול – לפחות במקרה של ורד.
קודם כל זה שונה לגמרי ממה שחשבתי. למעשה, בקטע אירוני משהו – ורד הייתה איתנו בכל התהליך חוץ מהלידה עצמה שהייתה בניתוח קיסרי ולכן לא הורשתה להיכנס.
אבל הקטע הוא בכלל לא הלידה, אלא כל מה שמקדים לה ומקנה ליולדת הרגשה מדהימה של ביטחון, שליטה ורוגע.
ורד נפגשה איתנו באופן אישי 3 פעמים לפני הלידה, ובכל פעם כזאת ישבה והסבירה לנו לפרטי פרטים את כל מה שצריך לדעת (באנגלית אגב), את כל מה שצריך להכין, את כל מה שכדאי לקחת וכו'. מי שחוותה הריון בטוח מכירה את ההצטברות של הרי השאלות שהאינטרנט לא תמיד מביא להם תשובה, אבל הנה – יש את ורד שזמינה תמיד בוואטסאפ ועונה לכל דבר מתוך הרגשה אמיתית של רצון לעזור ולהיות מעורבת בתהליך (ולא בקטע של "מישהי שעושה את העבודה שלה").
כשכבר היינו בבית החולים, ורד הגיעה ופשוט דאגה למשוקה מסביב לשעון. בין אם זה בהרגעה, בדאגה, במסאז' לידיים ולרגליים (שמשוקה מתארת אותו כמסאז' הכי טוב שחוותה אבר. הכול טוב לא נעלב) ובין אם זה סתם לשחרר אותי לסיגריה או לצאת לאכול משהו.
ומיד לאחר הלידה כשכבר הייתי בטוח שורד בבית, היא עדיין הייתה שם – ישובה על כיסאות לא נוחים ומחכה לראות את התינוק גם אחרי שעות רבות בבית החולים.
ובכל יום לאחר מכן, היא שמרה על קשר כדי לראות איך משוקה מרגישה, עד שהרגישה מאיתנו שאנחנו יכולים לקבל ביקורים – ומיד הגיעה כדי לשבת ולראות איך אנחנו מסתדרים וכמובן לתת לנו עוד כמה טיפים על הדרך.
מי שמכיר אותי יודע, שאם אני ממליץ על משהו זה לא סתם, זה כנראה ממש ממש שווה את זה. מבחינתי (ומבחינת משו) – ורד הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלנו בנוגע להריון וללידה, והיא פשוט הצליחה להעביר את משו ממצב של חרדה עם משפחה שנמצאת במדינה אחרת, למצב של רגיעה בידיעה שיש לה מישהי שנמצאת לידה ומבינה את כל מה שצריך להבין על התחום.
אם אתם במצב של הריון, אני ממליץ לכם בחום לא לוותר ולפחות לדבר איתה."

רוזי אהובה שלי, אין מילים לתאר אותך! כמה שאת מדהימה, כמה שאת נמרה ובכלל האווירה והכוח שהכנסת לנו לחדר. תודה תודה לנצח על כל מי ומה שאת. מחבקת המון המון מרחוק וניפגש מאוד בקרוב אני בטוחה. אוהבים אותך כל כך